בית / מהי רשלנות רפואית / רשלנות רפואית

רשלנות רפואית

רשלנות רפואית – מה זה באמת

תביעות רשלנות רפואית רבות עניינן סוגיות כגון חובת הגילוי והסכמה מדעת. בכדי שתביעת רשלנות כזאת תתקבל יש להראות כי לא הוסברו למטופל כל הסיכונים האפשריים וכי הסכמתו בעצם לא הייתה הסכמה ממשית מאחר ולא היו לו את כל הנתונים לפניו.

רשלנות רפואית- הגדרה

רשלנות רפואית מהווה יחידה נפרדת ומיוחדת בענף דיני הנזיקין, הכולל בתוכו, בין היתר, פגיעות גוף (תאונות דרכים, תאונות עבודה ועוד) ומכאן החיבור. כאשר טיפול רפואי כלשהו גורם לנזק (בדרך כלל גופני) למטופל הרי שיש צורך לבדוק האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית ויש מקום לתביעה.

על פי הגדרת הרשלנות בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מציבה עוולת מסגרת, וקביעה אם מעשה או מחדל מסוים עונה על מרכיבי ההגדרה, תעשה בכל מקרה לגופו. הפסיקה הכירה בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסי רופא-חולה, וכל שנותר לחולה-התובע הוא להוכיח את קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית כלפיו.

החובה לגלות למטופל מידע הולם אודות הטיפול ולקבל את הסכמתו נקבעה בחוק זכויות החולה, תשנ'ו-1996, הרואה את מערכת היחסים כמערכת אוטונומית. כיום מוכרת חובת הגילוי במובן הרחב של המונח וחלה גם על מקרים שחוק זכויות החולה לא חל עליהם. החובה נגזרת מחובת הזהירות המוגברת של הרופא כלפי המטופל.

תביעות בגין רשלנות של רופא/ מוסד רפואי / בית חולים עלו וצצו בשנים האחרונות כפטריות אחרי הגשם. המדובר בתחום רחב מאד אשר גבולותיו אינם ברורים דיו גם היום, לאחר שהפסיקה הקיימת כבר יצרה מאפיינים די ברורים לכל הנוגע לתביעות מאין אלו.

במקרה שנדון לאחרונה, בנושא רשלנות רפואית באי קבלת הסכמה מדעת לניתוח גב, מערער, בן כחמישים החל לסבול עקב כאב בגב התחתון שמקרין לרגלו הימנית משנת אלפיים בערך.

הוא אושפז המערער במחלקה אורטופדית לצורך טיפול ושמירה. נערך לו צילום סיטי אשר הדגים מפרק סקרואליאק אנקלוטי ודיסקופטי בחוליותיו.

בעקבות המשכות כאביו, הוא אושפז שוב בבית החולים לבדיקות נוספות. בזמן האשפוז, עלה חשש שהוא סובל ממחלה ע"ש בכטרב, אך לא נקבע כל דבר החלטי בעניין. כחודש אחרי השחרור מבית חולים, הומלץ למערער לבצע טיפול פיזיותרפי וגם טיפול אנלגיתי. למרות טיפולים פיזיותרפים שהוא עשה, המשיך האדם להרגיש כאב חזק בגב שהקרין לרגלו הימינית. הוא נבדק פעם נוספת במרפאה והמליצו לו לעשות עוד טיפולים פיזיותרפים וסימפטומטים. משכאב זה אלו לא נפסק, החליטו לנתחו בגב בשביל כריתה של דיסק בין חוליות.

אחרי הניתוח מצבו הדרדר והוא הגיע לשימוש באמצעות מקל הליכה תומך ולא היה מסוגל להמשיך בתפקוד יומיומי תקין.

הוא טען כי לפני ניתוח זה לא הוסבר לו כלום בדבר סיבוכים או סיכונים שכרוכים בניתוח שכזה וכי העובדה שייתכן וניתוח זה לא השיג את מטרותיו. קושי בקבלה של דעה כזאת נובע מזה שהיא נמצאת בשוליים. כלומר שלגרסתו של האדם, הרופא לא הסביר לו דברים חשובים. כפי שציין בית משפט מחוזי, גירסה כזו של האדם נסתרת על ידי מעשים שלו הוא. האדם חתם על טופסי הסכמה לפני הניתוח.

בית המשפט קבע כי עם כל הבנתו למצב האדם, ברי שאין בכדי תוצאה רפואית לא טובה, כדי לקבוע תוצאת משפט בהכרח בדבר חיוב במעשה שמעולה בגדר רשלנות רפואית.

בית משפט מחוזי בדק טענותיו של האדם ועפ"י חוות דעת שהגישו לו, כולל זאת של מומחה אשר מונה בהסכמת הצדדים, הוחלט לקבוע על דחייה של העתירה.

באופםן כללי, לא מתערב בית משפט ערעור בתקיפה של פסיקת בית משפט קמא בענייני הוצאות למעט במקרים קיצוניים, לדוגמה, במקרה בו מתגלית טעות משפטית או כשמתגלים פגמים של שיקול דעת בימ"ש קמא.

כן, בד"כ רשאי מתדיין אשר זכה לקבלת הוצאות, מתוך מגמה שלא ייצא שכר בהפסד, לכן, רק נסיבות מיוחדות יכול בית משפט להמנע מפסיקת הוצאות. בתי המשפט ייטו להתערבות במצב בו נמנעת ערכאה מבררת לפסוק הוצאות ללא נימוק. ברם, מורכבות העניין עולה הן מנסיבות המקרה והנסיבות האישיות של המערער. אלה יחד מכינים את השטח לתוצאה לפיה בית המשפט זה לא יתערב באי פסיקת הוצאות לטובת מערער כנגד.

כאמור תביעות רשלנות רפואית על אי קבלת הסכמה מדעת, הינן שכיחות מאד לאור החשיבות שמייחסים בתי המשפט לזכות האדם על גופו, לזכויות החולה ולכבוד האדם וחירותו ולכן תביעות רשלנות רפואית רבות מתקבלות עקב טענת אי הסכמה מדעת, אף אם לא הייתה רשלנות רפואית בטיפול עצמו.